זה מה שזה בכנות להתאהב בסכיזופרנית

זה מה שזה בכנות להתאהב בסכיזופרנית

kyo628


החברים שלי אמרו שאנחנו זוג מושלם. הוא החזיק את היד שלי מול החברים שלי והוא אמר לי שהוא אוהב אותי בכל סיכוי שהוא יקבל. הוא היה האדם הראשון שאי פעם הכרתי להורי, ומשפחתי חשבה שהוא צ'ארמר. הכל היה בהיר ובהיר, הכל היה מושלם וגובה שמים. או לפחות זה מה שהם חשבו. במציאות זה לא היה.

איך לאהוב אישה חזקה

לא כל אלה היו תקופות משמחות. לרוב זה היה אתגר, לרוב זה היה קורבן.

הכל התחיל בדייט הראשון שלנו. פגישות ראשונות תמיד מיוחדות, תמיד מרגשות, תמיד מושלמות. שלנו היה נסיעה של 14 שעות באוטובוס לחוף האהוב עליו. נשארנו על שפת הים עד שעות הלילה המאוחרות, האזנו לשירים האהובים עלינו, דיברנו על העבר שלנו, על החלומות שלנו ועל כל מה שליבנו דופק עבורו. לא לקח יותר מדי זמן עד שהתאהבנו בלילה הרומנטי המושלם שהיה.

כעבור כמה שבועות עברנו לגור יחד. זה היה כמו לחיות בכל עמוד בחלומה של ילדה צעירה. נסיך מקסים, בית, עצמאות, בלי כללים, פשוט אהבה ... פשוט אהבה. עד שיום אחד, האגדה המושלמת הגיעה לסיומה.


אני עדיין זוכר איך הוא שבר לי את זה.

'אני לא כמו האחרים,'לדבריו, בין נשימותיו העמוקות, חדרנו התמלא בריח אלכוהול וסיגריה.'אני מפחד. אני שונה'הייתי כל כך מבולבל כשקשבתי לו. לא ידעתי מה לומר, או אם אני אמור לומר משהו. פשוט ישבתי שם והקשבתי לו.


'אני סכיזופרני,' הוא המשיך.

ידעתי מה זה אומר. ידעתי מה הוא אומר אבל איכשהו, לא הצלחתי להבין אף מילה שיצאה מאותם זוג השפתיים שהתאהבתי בהן. הוא המשיך לומר לי שהוא שמע קולות, שלפעמים הוא היה רואה אותי מדבר אבל שומע קול אחר לגמרי מקלל אותו, שופט אותו. אבל הוא יידע שזה לא אני מדבר כי הוא ידע שלעולם לא אגיד לו דברים כאלה.

הוא המשיך לספר לי הכל, הרגשתי שפגשתי אדם אחר לגמרי. רחוק מאותו נסיך מתוק, חיבוק ואוהב שחשבתי שהוא. הוא אמר לי איך הרופא אמר שהוא חשוך מרפא. הוא סיפר לי הכל שוב ושוב, והוא ישב שם, אוחז בבקבוק הבירה האחרון שלו, כאילו שפיותו הוא נאחז בו. תפסתי את הבקבוק מידו וחיבקתי אותו בתקווה שאם אחזיק אותו בחוזקה זה יסלק את מחלתו. אבל זה לא. שום דבר לעולם לא היה קורה.


זה לא היה שוב אותו דבר אחרי אותה שיחה. סיפור האגדה שהיה פעם הפך לגיהינום חי ברוב הימים. מצבו הלך והחמיר כשהתחיל להאמין שהוא מצליח בלי התרופות שלו. הוא היה אדם אחר לגמרי. היו תקופות שהוא פתאום צעק עלי ואומר לי שאני מנסה להרוג אותו. היו פעמים שהוא היה אומר לי שחברי דיברו עליו. ולא יכולתי לומר לו שהוא טועה. גם אם כן, הוא מעולם לא האמין לי.

כיביתי את האורות, לילה אחד, אחרי הפרק הארוך שלו סכִיזוֹפרֶנִיָה . נשכבנו יחד על מיטתנו. שקט, עייף, מפחד, מדוכא. הוא שבר את השתיקה כשהתחיל לומר, ‘בבקשה, עזור לי.’ הדמעות בקולו קרעו את ליבי למיליון חתיכות.

דרמה mlket חלק 28
זה היה כשהבנתי שהוא זקוק לאהבה כמו שהוא זקוק לתרופות.

הוא נזקק להבנה. באותם זמנים שבהם הוא היה מספר לי את חוויותיו הרעות שוב ושוב, או את אותם זמנים שבהם הוא שומע את הקולות האלה שמקללים אותו ותוקפים אותו מילולית שוב ושוב, כל אותם זמנים לא היו קשים לי כמו שהיו לו. בשבילי זה היה פשוט סיפור חולף שהייתי צריך להקשיב לו. אבל מבחינתו זה סיפור חייו. זו המציאות שלו, הייתה ותהיה.

אינספור פעמים רציתי לברוח, לבקש ממנו שיעזוב אותי. אינספור פעמים, אני אומר לעצמי 'לא נרשמתי לזה'. אינספור פעמים, שכבתי בשקט לידו כשהוא ישן בשקט, מתכנן איך להגיד לו שאני לא רוצה להיות איתו יותר. אבל אני לא. אני שמח שמעולם לא עשיתי כל זה. כי אם הייתי עושה זאת הייתי תוספת לקולות האלה שמספרים לו כל מילה שאף בן אדם לא ראוי לשמוע.


עכשיו אנחנו נפרדים. הוא הלך ומצא לעצמו מקום טוב יותר. אני לא מתחרט ששחררתי אותו, כי אני יודע שהוא מאושר יותר. הוא מתמקד בעצמו וכך גם אני. אבל אם דבר אחד אני מתחרט עליו, זה כל אותם זמנים שתכננתי לעזוב אותו. מגיע לו אהבה, נתתי לו את זה שכן, אבל אני יודע שאני יכול לעשות יותר טוב.

למדתי כל כך הרבה על החיים, על אהבה, על אמון ועל סבלנות מאותו אדם אחד שאין לו כאלה. הוא לא רצה שום דבר אחר מלבד למות, וממנו למדתי כמה אני רוצה לחיות. כמה רציתי לאהוב. וכמה רציתי להיות אף אחד מלבד האדם הטוב יותר שאני יכול להיות בשביל האהבה העתידית שתבוא בדרכי.